ראיין וערך: יאיר צוקרמן.
ג׳ני פנקין היא זמרת-יוצרת, בת 29, במקור נולדה במוסקבה, עלתה לארץ והתגוררה בבת ים וכיום מרכז פעילותה הוא בתל אביב. למדה בבית הספר רימון למוזיקה, התנסתה בלימודים בחו"ל בברקלי שבבוסטון, שם גם התחילה ליצור מוזיקה בעצמה. ה-EP הראשון שיצרה נקרא "Jenesis" תחת הלייבל OW crew שיצא בשנת 2016.
ג׳ני שרה ועבדה עם אמנים שונים כמו מארינה מקסימיליאן בלומין, רונן סאבו, ליקוויד סלון, דין כרמל, ישי סוויסה, שירוטו, מיכאל כהן, פרויקט הגל השני ועם המתופף והמפיק אביב כהן, או בשם הבמה שלו Sol Monk ועוד רבים וטובים. החיבור עם Sol Monk יצר EP בשם Him, On the Other Hand שייצא בלייבל Raw Tapes בשנת 2018.
ג'ני הוציאה EP נוסף שנקרא Careless והוא יצא בעיצומה של שנת הקורונה, שנת 2020. בנוסף, השיר האחרון שיצא במסגרת קריירת הסולו שלה נקרא "מילים גדולות" והוא שיתוף פעולה של ג'ני יחד עם סבו. מתארחת גם בשיר של טדי נגוסה, כחלק מאלבומו החדש שיצא בעת שנכתבו מילים אלו. השיר נקרא "דיבורים לא מזיזים".
במקביל, בשנת 2019 יצרה ג'ני הרכב חדש שנקרא "מסוק" שמכיל תחתיו מלבד ג'ני, גם את נועם חבקין (נומוק) על הקלידים, טל כוכבי על התופים ועמרי שני על הגיטרה. ההרכב הוציא אלבום אחד בשם The Bigger the Risk שיצא שניה לפני הקורונה, וEP חדש שיצא לא מזמן (2021) שנקרא ok, let go. ג'ני שרה ויוצרת בעיקר בסגנון R&B, soul היפ-הופ ודיסקו.
שלום ג'ני, לפני שצוללים, מה שלומך?
אני בסדר, לאט לאט, עובדת בימים אלו על האלבום בעברית שעתיד לצאת. אז מצד אחד יש המון לחץ על הראש, אבל מצד שני הכל איזי, אלו לא צרות גדולות, אלו צרות כיפיות. לקחתי על עצמי המון בתקופה האחרונה, סיימתי ללמוד משחק, במקביל לעבודה על המוזיקה אבל מצב הרוח מעולה.
לא נזכיר את הקורונה יותר מידי, זה כבר יצא מכל חור, אבל רק בקטנה, איך הייתה לך ההתמודדות עם התקופה הזו?
בגדול קשה לי עם חוסר שליטה: אני צריכה לדעת שאני מתקדמת, שיש הופעות, שהדברים זזים, אבל זה היה מאוד קשה ברגע שלא הייתה את השליטה הזו. אני רואה את זה כשיעור לחיים. וגם בעיקר בעניין ההופעות: נכון שאני לא מופיעה כל שני וחמישי, אבל כשיש לי הופעה אני יודעת שיש לי למה לחכות וזה מה שאני הכי אוהבת.
עזוב, אפילו סתם ללכת לפארק, או כשאתה לא יודע כבר מה מותר ומה אסור ואי אפשר באמת ללכת ולחיות את החיים בשקט. יש גם את חוסר הידיעה של מתי זה נגמר, אבל שם זה מסתיים בשאלה של "איפה זה פוגש אותי". לא פחדתי מהמחלה עצמה אבל כן מההשלכות של זה ושל כל המצב.
איך הגעת למוזיקה? זה דבר שהתחיל בילדות שלך?
תמיד אהבתי לשיר מגיל מאוד קטן, שרה לעצמי, לוקחת אורגנית ומתחילה להמציא ולכתוב כל מיני שירים, ברמת השטויות. כתבתי מוזיקה תמיד אבל לא עשיתי עם זה כלום עד גיל 21 אז הבנתי שזה הדבר שלי. שרתי במקהלות ולהקות אבל רק באזור הצבא, חברות שלי לשירות שמעו אותי שרה במקלחת ואז אמרו לי "ג'ני, למה שלא תלכי לריאליטי?" אז אמרתי, יאללה למה לא. בסוף הלכתי לתכנית הריאליטי The Voice , אז גיליתי והבנתי שאני שרה טוב באמת ושיש לזה פוטנציאל על אמת.
לאחר מכן השתחררתי מהצבא, ואמרתי לעצמי שאם חיכיתי עד עכשיו, אז עכשיו זה הזמן לתת בטורבו את הכל. חסכתי כסף, הלכתי ללמוד ברימון ויהודה עדר שלימד שם, אמר לי ללכת לתכנית לימודי מוזיקה בברקלי שבבוסטון, זו מלגת לימודים שברקלי נותנים.
יהודה עדר עזר לי באופן כללי, חיבר גם ביני לבין מארינה מקסימיליאן בלומין וכן דחף לברקלי, אבל בסופו של דבר אני עשיתי את המבחנים, קיבלתי את המלגה וטסתי לבוסטון. אבל מהר מאוד נמאס לי מזה, רציתי רק לכתוב שירים, ברקלי נהיה לי סאחי פתאום ושחררתי את זה.
חזרתי לארץ, הכרתי את אמיר ברסלר (מתופף ומוזיקאי בינלאומי, מנגן עם דניאל זמיר, דני סנדרסון ועוד) וכך הגעתי ללייבל Raw Tapes, יהודה עדר יצר את החיבור לבלומין ואז את מי אני רואה? את אביב כהן ויצרנו שיר ביחד. משם הכרתי את נועם חבקין (נומוק, קלידן להקת מסוק ומעבד ומפיק מוזיקלי) וגם יצרנו משהו... התגלגלות עם כל מיני אנשים וכתיבה של שירים, כתבתי גם עם אמיר ברסלר שיר בוסה נובה נחמד כזה... מתגלגלים. בסוף מגיעים למסוק, הרכב שנוצר תוך כדי כל מיני ניסיונות שהיו לי.
ומלבד שירה, את גם מנגנת?
כן, אני מנגנת. תראה, בגלל שלא רציתי באמת ללמוד מוזיקה בבית הספר, אז לא ידעתי לנגן על כלי נגינה כמו שצריך באמת. ברימון למדתי קלידים, פיתוח קול... זה לא באמת עזר, אלו היו קצת הסחות דעת מכתיבה, כי למשל, אתה לומד יצירה כלשהי יום לפני השיעור ולא באמת נותן לעצמך לשקוע לתוך פסנתר למשל. המעבר קרה כשהתחלתי ללמד פיתוח קול בעצמי ואז גם יכולתי לשקוע יותר לנגינה טובה יותר בפסנתר.
תופים התחלתי ללמוד לא מזמן עם חברה ואני מאוד אוהבת את זה. בס לימד אותי חבר, גיטרה תמיד ידעתי לנגן אבל לא משהו, אני לא אדפוק סולו גיטרה ופריטות משוגעות. אני חושבת שתופים ופסנתר הם כלי הנגינה האהובים עלי, אבל אני הכי אוהבת ליצור ביטים. זה מה שגורם לי ליצור מוזיקה באופן הכי פתוח מאשר סתם נגינה על כלי כלשהו שמגבילה אותי, אבל זו דעתי וכך אני עובדת. יכול להיות שאני טועה אבל זו צורת העבודה שלי.
את אומרת שזה מגביל, אז איך באמת את יוצרת מוזיקה?
אני כותבת על ביטים: או שאני עושה אותם או ששותפי נומוק יוצר אותם או אנשים אחרים. למשל בשיר Part of the Game מה-EP האחרון, הוא מורכב מקטעים שבהם הביט נוצר במקום וזמן אחד, והכתיבה של השיר נוצרה בכלל שנה לאחר מכן. כלומר, אתה שם לב שזה לא משהו אחד, לרוב הבסיס הוא פשוט מבנה של ביט ורק הרמוניה לא כל כך עוזרת לי בקטע הזה.
טוב, ענית לי על הדרך על מלא שאלות שרציתי לשאול אותך, אז רגע נעשה סדר.
הלכת ל-The Voice בעקבות חברה שהמליצה לך ללכת על זה, נכון?
כן, המוזיקה והשירה היו עד אז תחביב אבל לאחר מכן הלכתי לתכנית כמו שאמרתי לך.
התכנית הייתה חוויה טובה?
האמת שלא.
כי ראיליטי וכל מה שמשתמע מכך?
כן, כי זה ריאליטי, זה חרא, זה כמו גן חיות כזה וזה מאוד חמוד לקרוא לזה תכנית שבאה לייצג אמנות או תרבות, אבל אין שם מקום לאינדיווידואליות או מקום להתבטא.
ואחרי התכנית החלטת ללכת ללמוד בבית ספר רימון?
כן כן, אמרתי לעצמי שאולי אני אלך ללמוד מוזיקה, פתאום זה נהיה מעניין. יהודה עדר אמר לי לבוא. ואני, הרי אני שרה באנגלית, אז מה אני אעשה בארץ. אז עדר אמר שבמקרה יש תכנית של ברקלי ואתה יודע מה קרה: ברקלי היה סתם מעפן ורימון היה הרבה יותר כיף.
למה ברקלי לא היה מהנה? למה עצרת את זה?
לא יודעת בדיוק להסביר, זה פשוט לא היה כיף. רציתי לכתוב שירים וראיתי שברקלי זה לא באמת כמו בחלום: קר שם ויקר מאוד ואחרי שנה הבנתי שזה לא זה. בשביל "החוויה"? לא הייתה לי כזו חוויה מגניבה שם, וביקור אחד בארץ בפברואר, כשהיה כאן חם ונעים, הוריד לי מבוסטון לגמרי.
ואז חזרת לארץ, סיימת את רימון וזהו?
כן, לא רציתי ללמוד יותר אחרי שסיימתי שם. אמרתי חלאס, אני כבר רוצה לכתוב שירים מאתמול. זה מאוד חשוב לדעתי לכתוב מוזיקה. גם לכל התלמידים שמגיעים אלי ומבצעים קאברים, אני מכבדת את זה, אבל אני אומרת להם שיכתבו מוזיקה בעצמם, זה חשוב. ככה אתה מתבטא וזו גם אחלה תרפיה. אני מלמדת בעיקר כתיבה וביצוע – לשיר מהמקום הנכון, הגשה.
ברימון הכרת אנשים ומוזיקאים שבלימודים או בהמשך הדרך, שיתפת איתם פעולה?
כן, בטח. בהתחלה הכרתי מישהו שם והתחלנו לעבוד על מוזיקה. זה מה שטוב ברימון, מכירים הרבה אנשים. גם את מתן אגוזי (מוזיקאי) הכרתי שם, את סוויסה הגדול גם (ישי סוויסה, מפיק ומוזיקאי) כי למדתי איתו באותה הכיתה. ואז סוויסה הקטן (מיכאל סוויסה, מוזיקאי) אמר לי "בואי נעשה איזה משהו" אז שיתפתי פעולה גם איתו.
הבנתי, אז גם את החבר'ה של מסוק (ההרכב של ג'ני) הכרת דרך כל מיני גלגולים שהגיעו אחרי הלימודים?
בדיוק, למשל עמרי שני (גיטריסט) למד בכלל מחזור אחד אחריי ברימון, ומישהו במקרה הכיר לי אותו. את נומוק הכרתי דרך אמיר ברסלר. נומוק בעצמו הכיר את עמרי דרך תמיר גרינברג, לאחר מכן שניהם הפסיקו לנגן עם תמיר, אבל התחילו לנגן עם ספי ציזלינג (חצוצרן, אלון עדר ולהקה, ליקוויד סלון ועוד). במקביל חיפשנו בסיסט למסוק, וברור לנו שכוכב (טל כוכבי) על התופים, אז גם ברור שעמרי הוא הבסיסט. התחלנו לכתוב יחד וכך זה התגלגל בשנתיים האחרונות.
איך הגעתם ללייבל של Raw Tapes עם זה?
קודם כל, נומוק היה שם. אני אסביר, זה הולך ככה: נומוק הוא אחיו של Rejoicer (יובי חבקין, מוזיקאי) שנמצא שם, אז כל מה שנומוק יוציא ישר ילך ללייבל. אבל לא כי הם אחים, הם אוהבים את מה שכל אחד עושה ויש להם את אותו סגנון.
במקביל, אני יצרתי עם אביב כהן EP שהתגלגל לRaw Tapes כי גם אביב חבר שלהם, לגמרי במקרה. והם כולם ממש אהבו את זה וזה התאים להם בסגנון, וגם אני הרגשתי שזה מתאים ואכן זה יצא בלייבל הזה. ומסוק, אז כבר היה ברור שזה יהיה תחתם. לאט לאט זו נהיית המשפחה שלך וזו אותה שפה מוזיקלית.
אז מסוק נוצרה והתגלגלה אחרי שאת הוצאת החוצה שירים שלך בעצמך, נכון?
שירים שיצרתי יחד עם אביב, כן.
ואז ההרכב של מסוק הגיע?
כן, קודם כל הוצאתי שירים שלי ואז הגיע מסוק ועכשיו אני עושה שוב פעם משהו שלי אבל בעברית. אני רוצה לעשות הרבה דברים, לפעמים יוצא שמרוב דברים אני מתפזרת קצת אבל לא נורא.
מסוק לא אומר שאת עוזבת את הסולו, נכון? את במקביל עוד עושה מיליון דברים למעשה.
לא, מה פתאום, השתגעת. אני עדייו מוציאה דברים שלי. אבל אני לא רוצה לעשות מיליון דברים, שיהיו שני פרויקטים: מסוק וג'ני פנקין. הפרויקט בעברית במסגרת מה שנקרא "ג'ני פנקין" מיועד לקהל מסוים דובר עברית וזה מעט שונה אבל זה עדיין אני והוא נובע מעצם זה שאני חיה בישראל וזו שפת האם שלי. מסוק זה משהו אחר, אוונגרדי, הפוקוס הוא מוזיקה באנגלית וקהל שהוא אחר, זה מיועד יותר לטורים בחו"ל שזה החלום ואנגלית זו המוזיקה שאני שומעת לרוב.
אוקי, בואי נראה מה עוד, קצת איבדתי את הרצף של השאלות שלי, מודה.
אני חפרנית
זה מעולה,
זה טוב לך, אה...
נחזור להתמקד במסוק. קראתי בראיון שיצא לאחרונה בעיתון הארץ, שאמרתם כהרכב, שכל העניין עם האלבום הראשון היה חצי במקרה. שכתבתם שירים וברגע שהיו מספיק כאלו, זה התחבר לכם לאלבום פתאום.
כן חחח, נכון
ולאחר מכן נוצרה הלהקה?
בדיוק
יצא האלבום הראשון, ומה שעוד קראתי בכתבה, זה שאתם פחות אוהבים אותו ויותר את ה-EP שיצא לאחרונה.
כן, כי ה-EP היה עם כוונה, וכולם ביחד, מאוד אסוף לסאונד ברור, יותר עדכני ויותר מעניין. התחלנו להופיע עם ההרכב הטרי שלנו, מסוק, ואז מנגנים מהאלבום הראשון ופתאום זה כזה "boringgg" משעמם קצת. כיף להקשיב לאלבום, למשל לנגן את התקליט באיזה יום שישי עם יין או בירה אבל אני לא חושבת שהאלבום מתאים להופעות. ולכן ב-EP יצרנו שירים שכיף להופיע איתם, לרקוד, להנות. דבר נוסף שהיה טריגר, זה השיר הזה Sing it Back של Moloko אם אתה מכיר. היינו בהופעה שלהם וזה היה ואוו, הם באו להרים את המקום באוויר ואני חושבת שיש משהו מאוד מגניב בלהקה "דיסקואית" כזו, רציתי את הסאונד הזה שאומר שבא לי לרקוד, התחלתי בעצמי לשמוע מוזיקה כזאת ופחות היה בא לי על מוזיקה שהיא יותר צ'יל, תן לי טכנו. אני רוצה שבהופעות אנשים יבואו לרקוד ואני חושבת שזה אלמנט שצריך לחשוב עליו גם – ההופעה.
יש לכם כמסוק קהל בחו"ל? את רואה את זה?
רואים את זה בספוטיפיי, אבל זה ממש מעט. אנשים מדרום אמריקה, יפן, ארה"ב, ברלין קצת.
כלומר, אחת המטרות בסוף זה להופיע עם מסוק בחו"ל?
כן, חד משמעית.
במוזיקה שלך וגם במסגרת מסוק, מה יותר חזק אצלך, הטקסט או הסאונד של המוזיקה?
סאונד ומילים, אבל אני אף פעם לא חושבת קודם על המילים... אז סורי מילים, המוזיקה מעניינת אותי קודם ורק אחר כך אני חושבת מה אני אגיד ומה השיר אומר טקסטואלית.
באלבום הראשון של מסוק למשל, היה לכם חשוב להעביר מסר מילולי ספציפי? מלבד ההתעמקות בסאונד עצמו הכוונה.
תמיד יש מסר מילולי. אבל אני אסביר את זה ככה: קודם כל היה לחן ומוזיקה, ורק אחר כך יש את הוייב שאומר "טוב, אז על מה נכתוב". למעשה אף אחד לא כותב חוץ ממני, אני כותבת את השירים מבחינה טקסטואלית. נכון שלפעמים אני נעזרת במישהו אבל בגדול אני כותבת. יש שירים במסוק ואצלי שמדברים על בדידות, יש שמדברים על אגו, המון שירים כאלו, שליטה וחוסר שליטה, פחד, כישלון והצלחה שאותם יש ב-EP החדש... אלו הכל סביב אותם נושאים. אהבה עצמית, בילבול, למצוא את עצמך, מציאת משמעות, פחד – דברים כאלו.
אתם עובדים כרגע במסגרת מסוק, על דברים שיצאו בעתיד?
כן, בהחלט. למען האמת בקורונה, בהתחלה עם כל הסגרים, כתבנו בערך 20 שירים. חמישה מהם לקחנו לתוך EP אחד שזה ה-EP האחרון שיצא. בקרוב ייצא אלבום רמיקסים ל-EP הזה, סביבות אוקטובר או נובמבר, לא יודעת להגיד בדיוק. ושנה הבאה כנראה שיצא האלבום הבא, שבתכלס הוא די מוכן, רק צריך להכין אותו היטב, לארוז אותו יפה, עם עשרה קטעים שכבר מוכנים ועוד חמישה קטעים שלא בטוח שנשתמש בהם. ועוד...בקיצור יש הרבה "שיט בדרך".
האלבום שלך בעברית יצא בקרוב?
כן, הסינגל הראשון יצא בנובמבר בערך, ואז האלבום עצמו בטח יצא באזור ינואר, משהו כזה. צריך לתמרן בין הדברים האלו, צריך לראות שזה לא מפריע אחד לשני.
קצת לא קשור לכלום, אבל כן קשור באופן כלשהו – אני קופץ למשהו אחר. התארחת בהופעה של ליקוויד סלון בתדר באיזשהו פרויקט שהם עשו שם, נכון? משום מה כתבתי את המשפט הזה אבל אין לי מושג מה רציתי לשאול אותך בנושא. מעריך שלגבי שיתוף הפעולה והיצירה של הדבר הזה.
עשיתי איתם שיר באמת, התארחתי אצלם גם באלבום שלהם, זה דבר ראשון. דבר שני, היה ערב של מוזיקת אפרו-ביט שעשו בו מלא מלא קאברים, עכשיו תקשיב איזה קטע: ליקוויד סלון רצו להביא את קרן דוניץ (מוזיקאית) שתנגן ותשיר והכל, כי היא גם יכולה לנגן על הסקסופון וגם לשיר. אבל היא לא יכלה להגיע, והיו חייבים דחוף דחוף זמרת לערב הזה, שהם השקיעו בו מאוד. אז פנו אליי ושאלו אותי אם אני מוכנה לנסות, ואמרתי שברור שכן, אני מאוד אוהבת את זה וזה יהיה מגניב מאוד, ובסוף זה יצא באמת מאוד מגניב. הם לא חשבו שאלך על זה כי זה לא בדיוק הז'אנר שלי. וחוץ מזה, אנשים בעיקר חושבים שאני רק אסלסל להם R&B אבל לא, אני אוהבת המון סגנונות. זה היה ממש מגניב בסוף.
מעניין מאוד.
טוב, אנחנו לקראת סיום, אבל לפני, יש לי שתי שאלות שהן לא מוזיקליות. הראשונה – את בעצם גרה עם נומוק, נכון? ואתם גם זוג בחיים אבל גם עובדים ביחד.
נכון, אנחנו גרים ועובדים ביחד.
ובאמת יש את האיזון הזה בין החיים עצמם לעבודה? זה לא משגע את השכל? לא שאני רוצה לסכסך חלילה.
חחח, לא, מה קרה לך, אתה חושב שלא שואלים אותנו את זה כל פעם. נומוק מבחינתי הוא אדם מאוד נוח, נטול אגו. הוא מיוחד מאוד ואני חושבת שעם מישהו אחר זה לא היה עובד, כי אני גם לפעמים מאוד קנאית, וענייני אגו ושיהיה מה שאני אמרתי. והוא מאוד מאוד "נוזלי": זורם ולא שופט או ביקורתי, נוח, מכיל ומקשיב, בכלל כבן אדם, אז בטח ובטח שלעבוד אתו זה תענוג. הוא האדם להיות שותפים אתו, בחיים בכלל.
וזה עוזר לכם ביצירת מוזיקה שלא חשבת שתיצרי? הכוונה שלי היא, האם שיתוף הפעולה המוזיקלי הזה מפרה אתכם ביצירה מוזיקלית חדשה שלא הייתה לך בקנה בכלל.
כן, לגמרי, אנחנו כן משפיעים אחד על השני במוזיקה, זה בטוח.
מה ההשפעות המוזיקליות שלך באופן כללי?
תן לי לחשוב... שאלה מעולה. אני חושבת ש-R&B, מייקל ג'קסון וכל הסגנון הזה, גדלתי על זה. דיסקו, להקת אבא, ג'אז, מאוד אוהבת מוזיקה אלקטרונית. תמיד אהבתי מסיבות ומוזיקת האוס, סטיבי וונדר זה האמן שאני הכי אוהבת. אז תיקח את הכל, תערבב את זה וזה מה שקורה.
ולשאלה השנייה הלא קשורה למוזיקה: יש לך קטע עם קעקועים, נכון? כי זה נראה שמאז תחילת הפעילות שלך ועד היום, כל פעם נוספו יותר ויותר קעקועים. זה מסמל משהו? את פשוט מכורה לזה?
אני מכורה לזה, כן, וגם כל קעקוע מסמל איזה משהו, אבל אתה יודע, בשביל לדבר על זה צריך שיחה שלמה נפרדת. יש לי סיפורים על כל קעקוע ואני ממש אוהבת את זה. אני מאוד אוהבת את הטקס של זה, של ממש ללכת ולחפש מישהו ספציפי לקעקע אצלו. אני לא אוהבת לעשות קעקוע בסטודיואים למיניהם. אני יכולה אפילו ללכת למישהו שלא בהכרח יהיה מנוסה בלקעקע, אבל הוא אמן והוא מקעקע אקסקלוסיבית את הדברים שהוא מצייר, או אמן שנותן אינטרפרטציה משלו למשהו. אז לבוא לאמן כזה לבית שלו, לדבר, לאכול אולי, ולמרות שהוא לא מרוויח מזה כסף מטורף אבל זה שווה את זה. בסטודיו יש תור, אתה עושה את הקעקוע והולך הביתה, זה הרבה כסף ואין בזה חוויה. אני אוהבת שלדברים יש ערך מוסף, אז אם למשל אפשר לעשות ברטר – למשל, האמן רוצה ללמוד פיתוח קול ואני רוצה קעקוע חדש, אז נעשה את הברטר הזה. אני מעדיפה ידע, חוויה, ולהכיר את הבן אדם מאשר כסף.
הבנתי אותך, מגניב ביותר.
ועכשיו זה באמת הסוף, אז שאלה אחרונה, שאלה שאנחנו שואלים את כולם: אם לא היית מוזיקאית אז במה היית עוסקת?
בפסיכולוגיה!! זה ממש כיף ואפשר לעזור לאנשים.
זה קטע, כי לדעתי כל מי ששאלנו אותו את השאלה הזו, ענה עיסוק שקשור לתחום הטיפולי.
חד משמעית: זה מספק, זה מעניין, הרחבתי את זה קצת בתיכון וזה די טירוף. זה ופילוסופיה, לדעתי אלו התחומים הכי מעניינים. זה לעזור לאנשים וגם לעזור לעצמך.
אוקי, תודה רבה רבה ג'ני שהסכמת להתראיין ולדבר על כל הדברים.
תודה לך!!
הופעות קרובות?
יש את פסטיבל הסרטים בחיפה, יום שלישי ה-28.09.21,
פסטיבל אימג'ן, יום חמישי ה-07.10.21,
פסטיבל אינדינגב, יום שישי ה-15.10.21,
כולי עלמא, יום שלישי ה-26.10.21.
תהיה גם הופעה במועדון האזור בתל אביב מתישהו, עליה ועל עוד המון דברים אחרים, תוכלו להתעדכן, בעמודי הפייסבוק והאינסטגרם של מסוק. שימו אוזן!