עם צאת האלבום הכפול של פרויקט "הגל השני", תפסתי לשיחה את רועי ריק (הקולקטיב), הוגה הרעיון והמוציא לפועל של הפרויקט. "הגל השני" מכיל 32 שירים ועוד כמה קטעי מעבר שנוצרו בתקופת הגל השני של הקורונה ע"י עשרות יוצרים ישראלים ואוגדו יחדיו, מחציתם באלבום "נקיון" ומחציתם באלבום "כפיים".
למי שטרם התעדכן, פרויקט "הגל השני" הוא פרויקט יצירה משותף של אומנים רבים מסצנת האינדי המקומית אשר חברו יחדיו בשילובי כוחות מעניינים, יש שיגידו ליגת-הצדק של תעשיית המוזיקה העצמאית, והוציאו החל מחודש יוני מספר בלתי מבוטל של סינגלים. כעת האלבום המלא ראה אור.
אז איך התחיל הפרויקט ומאיפה הגיע הרעיון?
הרעיון לא נוצר בזמן הקורונה. תמיד רציתי לנסות וליצור איחוד גדול של כישרונות ובזמן הקורונה היכתה בי ההבנה שזה הזמן לנסות ליצור משהו כזה. הכנתי הזמנה ששלחתי ל20-30 אנשים שהכרתי מתקופתי בקולקטיב וגם לאנשים מוכשרים נוספים שהכרתי או שמעתי אודותיהם. פשוט פניתי אליהם ואמרתי "בואו ניצור". החל מהרגע הזה הדברים התגלגלו. אני הייתי בטופ של הדברים ואיפה שהיה צריך לחתוך או לקדם עשיתי את זה, אך מהר מאוד נוסדה קבוצת הקפטנים - אנשים שלקחו חלק רוחבי בכמה שירים או בהפקה שלהם, ולא עבדו רק על שיר ספציפי. דיברנו הרבה איך ליצור יחד בסגר, איש איש מביתו. מי מנהל את זה? איך מקבלים החלטות? אלו דברים שהתפתחו תוך כדי בפינג-פונג בינינו.
אוקיי, קח אותי לרגע הזה, מה היה תהליך העבודה?
פניתי לאנשים, ענה מי שענה ואמרו "אוקיי, אבל אנחנו לא מבינים כל כך מה אתה רוצה". משיחות איתם על איך הדברים צריכים לעבוד גיבשתי איזושהי מחשבה שנחלק את האנשים לקבוצות קטנות שיעבדו על השירים ונתראה עוד חודש, אבל לא ידעתי איך לחלק את הקבוצות ושיערתי שכל אחד יעדיף לעבוד עם אנשים מסוימים. אני דווקא רציתי לערבב ביניהם, ואז צץ הרעיון של חבילה עוברת: נבנה מאגר של חומרים ומי שנכנס למשחק התבקש לשלוח משהו: טקסט, חצי סקיצה, מלודיה או ביט, ואני אעביר את זה הלאה. אני האיש ששולח מבן אדם אחד לאחר, לפעמים רנדומלית ולפעמים מספר לו מה הרציונל. יצרתי חוקים במשחק הזה כדי שאנשים יחשבו שיש משהו שהם לא יודעים. זה תרם לכך שכולם היו מאוד פתוחים לקבל שינויים ולהתרגל לעובדה שפתאום הרעיון שלך זה לא רק הרעיון שלך.
מתי הבנת שמדובר בפרויקט כל כך גדול ומגוון?
בהתחלה לא ידעתי מה ייצא מהפרויקט ואיך הוא יראה אז אמרתי לאנשים שאני מאמין שיצאו דברים טובים אבל אני לא מתחייב. מהסבב הראשון של החבילה העוברת כשהדברים התחילו לחזור היה ברור שקורה כאן משהו טוב מאוד מוזיקלית לא רק קונספטואלית. מהרגע הזה הבנתי מה יש לי ביד והתחלתי להתייחס לזה ברצינות וגם לספר לכולם שמדובר בפרויקט גדול: "אתם לא יודעים לאן זה הולך, דיברתי עם אנשים..." גם כשבפועל לא דיברתי עם אנשים, פשוט רציתי להלהיב אותם. אמרתי להם "אנשים מחכים לנו, צריך להתחיל לתקתק". מאותו רגע הדברים קרו מאוד מהר. 20-30 איש הפכו תוך שבועיים ל50-60 איש שמעורבים כי חברים סיפרו לחברים.
אז מהי למעשה קבוצת הקפטנים?
קבוצת הקפטנים הם אנשים שלקחו חלק ביותר משיר אחד או עזרו בהפקה. תחילה היינו בקבוצת וואטסאפ מצומצמת ובהמשך נוספו קפטנים נוספים מחוץ לקבוצה הזו. בהתחלה אמרתי לקפטנים שירגישו חופשי לעשות שוטגאן על רעיון מוזיקלי ולהתחיל לעבוד עליו. מהר מאוד, כבר מהאדם הבא שהחזיר סקיצה, הדברים קיבלו חיים משלהם והתגלגלו מחוץ לשליטתנו.
בוא ניקח לדוגמה את השיר "הנחיות חדשות": אני בדיוק חיפשתי משהו לתת לגון בן ארי ושלחתי לו כל מיני דברים. הוא לא התחבר לכלום, ואז הגיע ביט ממתי גלעד שאמר "יושב לי איזה משהו בדרייב מלפני כמה שנים". שלחתי את זה לגון ותוך כמה ימים הוא החזיר את מה שהיה הבסיס לשיר "הנחיות חדשות". קרו כל מיני רגעים כאלו, "הנחיות חדשות" זו דוגמה של ביט שהפך ברגע לשיר. היו כל מיני שירים שפתאום מישהו הוסיף להם עוד משהו אחד ואז אמרתי "וואו אני רוצה לראות איך הדבר הזה מתפתח לשיר". העניין עם הקפטנים זה היה מצחיק כי חודש וחצי רק אני ראיתי את התמונה במלואה וכל אחד הכיר רק את הקצת שהוא עובד עליו. כשנגמר הסגר הראשון התקבצנו הקפטנים בפעם ראשונה בבית של גדי פטר ועשיתי להם השמעה של כל הרעיונות שכרגע בעבודה, ואז כולם קלטו את סדר הגודל של הדברים והערבוב המוזיקלי. מאותו רגע נהייתה קבוצה של קפטנים שיחד איתי מבינה את הדבר הזה.
מה הקטע של קטעי המעבר באלבום?
את קטעי המעבר מקריינים אנשי רדיו שחלקם חברים שלי וחלקם פחות. סער גמזו ולאון פלדמן הם חברים מאוד קרובים מהתקופה שגם אני הייתי משדר ב-106FM ויש את נועה ארגוב שאני פחות מכיר אבל מאוד אוהב את התכנית שלה, וכמובן יואב קוטנר וגם יואב יפת שהוא הקול הכי יפה וקטיפתי ברדיו הישראלי. היו עוד הרבה מאוד שדרנים שרציתי לערב בדבר הזה. כל העניין של הקריינות זה משהו שחשבתי עליו כל הזמן אבל הפניות הנפשית שלי לגרום לזה לקרות הייתה בדקה ה90. בגלל שהפרויקט כל כך מולטי-ג'אנרי והחיבור בין השירים על פניו לא אמור לעבוד, אמרתי שיהיה מאוד חמוד להתייחס לזה כמעיין תחנת רדיו של שירים בשאפל ולא ידעתי מה השדרנים יגידו עד הדקה האחרונה. הקריינות באה לתת מקום לאמירות שרצינו להגיד על כל מיני דברים, גם על התקופה וגם עלינו בתוך התקופה.
נדמה שהמסר שעולה מהשירים הוא מחאה, תסכול על המצב הקיים. האם יש איזושהי אמירה שאתה חושב שהאלבום מייצג?
אני לא בטוח שזה ה-מסר. כל דבר שהיה מחאתי עודדתי אותו להיווצר לכדי שיר אבל לא בכוח, היו מקרים שזה לא התפתח. יש גם שירים שהם מאוד "נרקסיסטיים": התעסקות בעצמי, באגו, באהבה, בזוגיות שמתפרקת או מתחברת. זה לא קשור לקורונה או למצב של המדינה, כביכול. המקומות היפים זה מקומות שהדברים פתאום מתחברים ויש שיר שאתה יכול לפרשן אותו בצורה מחאתית או בצורה קיומית מצד אחר. זה לא שרציתי שהאלבום ייצג אמירה אלא פשוט רציתי שהוא ישקף את מה שעובר עלינו כמכלול. תיקח 90 אנשים מעולם המוזיקה, יש הרבה מאוד השקפות עולם - גם לאיך ניגשים למוזיקה וגם לאיך שחיים את החיים והיה חשוב לי שיהיו פה כל מיני קולות של הדבר הזה.
איך החלטתם מי לוקח חלק בפרויקט?
לפי האקסל יש 97 משתתפים אבל כנראה שכחתי מישהו אז אנחנו בטח 100. חצי מהם אלו אנשים שאני פניתי אליהם אישית באיזשהו שלב וחצי הגיעו דרך אחרים או שפשוט פנו אלי ואמרו "טוב רויק'ה יש את הגל השני דבר איתי". לצערי הרב באזור יוני סגרתי את ההרשמה לקייטנה ומאותו רגע הפרויקט התחיל להתפרסם ויצא מצב שהרבה מאוד רצו להצטרף ונאלצתי לסרב לאו דווקא מאי רצון אלא כי פשוט לא יכולתי להתמודד עם יותר. מחודש מרץ ועד עכשיו אני עובד נון-סטופ על הפרויקט ולמרות שהרגשתי שאני רוצה עוד ועוד, אם אני לא עושה פה פאוזה ומתחיל לחשוב על איך אני מתחיל לגבש את ההוצאה של זה ואיך אני מתכלל ודוחף אנשים לעמוד בדד-ליין כדי שתהיה לזה צורה קוהרנטית - אז אני פוגע באלבום. לצד כל זה היו גם חבר'ה שכתבו לי "הנה שיר שכתבתי תגיד לי מתי הוא מתפרסם" ווחשבו שאני לייבל של חברת תקליטים שמוציאה דברים שקשורים לקורונה.
האלבום הופק עצמאית, בניגוד לפרויקט "צו השעה" שיצא במקביל וזכה למימון. מה היו הקשיים המרכזיים ומה גרם לזה להצליח ולקרות?
מצד אחד הקושי היה שאין תקציב ומצד שני אני חושב שזה מה שגרם לזה לקרות. בכל הנוגע לפן הכלכלי אנשים הרגישו שהם באים לדבר הזה בקטע טהור והיה ברור שאין בזה כסף, אני לא משלם להם וסביר שלא נקבל כסף חזרה מהפרויקט הזה, אבל היה לי חשוב בהיבט של תמלוגים ליצור שיטה בה כל מי שהיה מעורב בשיר אז יש לו איזשהו אחוז בשיר ובפרויקט.
בשגרה, מדובר באנשים מאוד עסוקים ששניה לפני תחילת הקורונה אם רצית לקבוע איתם לעבוד על אלבום או אפילו סשן מיקס או פגישה, צריך לדבר איתם חודשים קדימה וגם אז זו שאלה של כסף. ופתאום נוצרה סיטואציה הזו. כאמור היה לי את החלום הזה הרבה זמן אבל גם אני הייתי עסוק עם הקולקטיב וכל מיני דברים, ופתאום לא הייתה את ההתעסקות הזאת, לי ולאחרים. נהיה וואקום וזה מה שאני חושב שגרם לפרויקט הזה לקרות.
בנוסף התקופה הייתה מנוע ליצירה: החרדה, הפחד, אם הם מוחים או חושבים שזה הכל קונספירציה, ואפילו בעיות זוגיות או דווקא פריחה קרייריסטית או זוגית עקב הסגר הזה. כשאתה לא יכול לממן בפייסבוק אז אתה מגיע להרבה פחות חשיפה, כולל אנשים שהיו שמחים לשמוע את המוזיקה הזו אבל לא יודעים שזה קיים. באיזשהו מקום מוזיקאים עצמאיים הופכים למשווקים, לפרסומאים, מתחילים לדבר על טירגוטים ועוקבים... איפה האומנות בכל הדבר הזה? היא מתחילה להידחק. באיזשהו מקום אני שמח שהייתה לי את המגבלה הזו שלא היה תקציב להשקיע איפה שאני רוצה מבחינת הפרסום.
היום כל אמן אינדי, אפילו הקטנים ביותר, כשהם מוציאים פרויקט יש להם תקציב לקידום ממומן באינסטגרם או בפייסבוק, אפילו אם מזערי. זה משהו שלא היה בגל השני ולמרות זאת הוא זוכה למספרי השמעות יפים ביחס לזה שעוד לא היה אף להיט רדיו מטורף. היה את "כד יפני" ועכשיו גם "ענן", הרבה תוכניות מפרגנות אבל עוד אין שום דבר ששבר את תקרת הזכוכית, אך עוד חזון למועד.
מה הלאה? האם מדובר בפרויקט נקודתי או שלדעתך יתפתחו ממנו דברים שימשיכו גם הלאה? (או גל שלישי?)
אנשים שואלים אותי, במיוחד עכשיו כשאנחנו מתחילים את הסגר החדש, האם יהיה גל שלישי ואני צוחק כי אין פאקינג מצב. אני גאה בפרויקט הזה בטירוף עבור עצמי ועבור כל המשתתפים. יעבור זמן עד שיבינו איזה אלבום נפלא זה. גם אם שוב יהיה סגר זה כבר לא אותו מומנטום וגם לא בא לי להפוך את זה ל"עבודה עברית".
מה שכן, הרבה חיבורים נוצרו בעקבות הגל, אנשים הכירו וכעת הם עובדים על דברים אחרים שיהיה בהם את רוח הגל השני. חוץ מזה, אנשים למדו שאפשר לעבוד בשלט רחוק וזה חוסך עלויות, לא תמיד צריך להתכנס לחדר חזרות. אמנם לא נמצאים באותו חדר כשמקליטים אבל מרוויחים את הספונטניות. יש משהו נפלא שבן אדם מקליט בחדר שלו באישון לילה, אף אחד לא יושב לו על הראש, אין זמן אולפן שצריך לשלם עליו כסף, אתה באמת בנקודה הכי נוחה שלך. גם אני לא הייתי מקליט ככה פעם. בחדר עבודה שלי יש תנאים מאוד מביכים ומצאתי את עצמי באמצע הלילה מקליט במיקרופון מצ'וקמק, בישיבה, בלי בידוד אקוסטי, ואלו ההקלטות שבסוף נהפכות לשיר.
תן לי דוגמה בולטת לשיר שנוצר ככה
ישבתי על רותם בר אור ואמרתי לו שיצטרף לפרויקט אחרי שבהתחלה הוא רק ייעץ, והוא היה עסוק עד שלבסוף הוא שלח לי הודעה קולית שלו שר מילים אפילו בלי מנגינה, פשוט שר מילים. אוראל תמוז לקח את המילים ותפר על ההודעה הקולית משהו מהמם וכך נוצר השיר. בסוף חזרנו לרותם עם פלייבק משוגע, כלי מיתר, שיר שהוא ממש נכס צאן ברזל ואמרנו לו תקליט שוב את המילים עם המנגינה והוא הקליט וזה לא יצא טוב. בסוף חזרנו לשירה המקורית מהקלטת הוואטסאפ שנכנסה לשיר הסופי. זה הדבר הכי לא מקצועי שאפשר לעשות מבחינת סאונד אבל היה בהקלטה הזו את השבירוּת שבהודעה קולית שאין לך מושג לאן היא תגיע ומה ייצא ממנה, זה מה שקרה שם וכך נוצר "מרד הגחליליות".
היו שירים שנשארו בחוץ?
כן, היו סה"כ 70 רעיונות שונים שנשלחו אלי. ביט, טקסט, סקיצה, ממש 70 קבצים. מתוכם 32 שירים יצאו שזה אחוז משוגע! היו שירים שמשהו בהם נפסק באמצע העבודה כי למשל האנשים המעורבים היו חלוקים או היו צריכים ללכת להתרכז במשהו אחד והמומנטום דעך. בשלב מוקדם הבנו שהרוב קורה בעברית, היה בזה משהו שהוא עברי במהותו, ישראלי. מה שקרה באנגלית הרגיש לנו חריג, וכל מי שיצר באנגלית אמרתי לו שינסה לתרגם את זה אבל זה לא תמיד הצליח, אבל אלו שירים שנשארו של אותם אומנים בעבודה עצמאית שלהם. יש כמה וכמה שירים שעומדים לצאת שהם חיבור של הגל השני. למשל נדמה לי שעומד לצאת שיר של יואב ארבל שיוגב גלוסמן הפיק לו וזה התחיל מסקיצה בגל השני.
הגל השני לווה בסרטוני פרסום מאוד ייחודיים ומצחיקים (חפשו בפייסבוק ובאינסטגרם), מה עומד מאחוריהם?
כל החודשיים הראשונים לפני שדברים התחילו לצאת, רציתי שאנשים יהיו בהרגשה שמשהו מתרחש, אז בשביל להדליק אותם הייתי שולח פעם בשבוע או שבועיים משהו מטומטם בוואטסאפ של הגל השני - הודעה קולית מצחיקה שעשיתי, תמונה, לאט לאט התחלתי להכין סרטוני הדרכה ונוצר סביב הדבר הזה הומור פנימי וכולם לחצו עלי להוציא את זה. ברגע שהתחלית להוציא את זה לפייסבוק אז באמת פתאום נוצר הומור פנימי גם עם עוקבי הגל השני. זה משהו שעשיתי גם בקולקטיב למי שמכיר את עלילות המדיה החברתית שם, ואפילו בפרויקט שעשיתי של פבריציו דה אנדרה וגם ב"שנים". אני יודע לעבוד עם הומור. זה לא נכון לכולם אבל זה נכון לי, זה הכוח שלי.
אי אפשר להתעלם מהעטיפות היפות שליוו את הסינגלים וכמובן את האלבום השלם
זה אחד הדברים החשובים והיפים בפרויקט, בחסות YONIL המעצב הגרפי. פניתי אליו ולא ידעתי אם הוא יסכים. הוא נדלק על הרעיון והתנאי שלו היה שאין ריג'קטים, אלא שהוא שומע שיר ומכין עטיפה וזה מה שקרה. זה משהו שאנשים נאלצו לזרום איתו כתנאי משחרר ומגביל. YONIL יצר עולם וינטג' שחיבר הכל יחד. אם אמרת שראית וייב מרכזי באלבום, אני מרגיש דווקא שהוייב הזה הוא גם ויזואלי, שהויזואל הכריח אותך לחשוב שיש איזה חיבור. מה החיבור בין שיר כמו "אני מאבד את זה" ל"אם הכל נגמר" או "גיטרה" או "טוב לאדם"? יש לך פה מלא סגנונות, והרבה מזה לזכותו של YONIL.
לגביך כמוזיקאי - רגע לפני הקורונה הוצאת את השיר "שנים", מה התוכניות שלך כרגע?
אכן הוצאתי את הסינגל "שנים" וקצת הייתה תחושה שזה הולך להיות להיט ואז הקורונה באה וריסקה את זה. "שנים" זו דוגמה לגל השני באיזשהו מקום. שמעתי את הביט שדניאל אנגליסטר ואוראל תמוז עבדו עליו כשבאתי לאולפן של אנגליסטר להחזיר לו ציוד, חזרתי הביתה ובאישון לילה הקלטתי את המילים ופתאום נהיה שיר פופ. אמנם עבדנו בקונטקסט אולפני עם קליפ גדול אבל זה משהו שהיה בו את השורשים ליצירה בשלט רחוק. 3 חודשים לפני הקורונה סיימנו עם הקולקטיב (לפחות לעת עתה, אני לא בטוח שזה יהיה הפרק האחרון בימי הקולקטיב, אפילו מאוד לא בטוח) אבל סיימנו את הפרק הזה בתזמון טוב והצלחנו לעשות את הופעות הפרידה שלנו בענק עם כולם. אני הייתי אמור לטוס לארה"ב וחלק מהתכניות שלי היו שאין לי תכניות. סיימתי את הקולקטיב בתחושה שאני רוצה לעשות הכל מהכל, לא רק אינדי ולא רק אנגלית או רק עברית, פשוט להיפתח להזדמנויות. באוגוסט הייתי אמור לעבור לארה"ב בעקבות אשתי ולשים את המוזיקה בהקפאה. ואז הגיעה הקורונה. מתוך מחשבה שאני מסיים עם עולם המוזיקה התגלה שלא ושזה חזק ממני וגם הסצנה כאן זה דבר שיקר לליבי ועכשיו אפילו הרבה יותר מאי פעם. במקביל להכל אני נכנס לעולם של קליפים עבור אנשים אחרים, אבל יודע שעוד לא סיימתי עם הקריירה המוזיקלית שלי. אחד האתגרים שלי יהיה איך לשלב את העולם שיש לי של המוזיקה עם עולמות של כתיבה, עריכה, בימוי קולנועי. איך אני יוצר משהו שחי ביותר ממדיום אחד.
ראיתי בפייסבוק שאתה מקפיד להגיע למחאות בבלפור וגם שם יש קונספט מיוחד
במקביל לגל השני, כשהתחילו מחאות בלפור המחודשות ביולי, הקמתי מחדש את להקת "לוס קומבינוס" שהיא להקת מחאת הגז מ2015, שבה הייתי לוקח כל מיני מוזיקאים והיינו הולכים ברחובות ומשנים מילים של שירים ישראלים כדי שלאנשים יהיה מה להגיד בהפגנה והם לא יצטרכו רק לצעוק או להתבייש לצעוק, חפש את זה בפייסבוק. עכשיו כל שבת אני בבלפור מסיים מפורק לחלוטין ומתחיל עוד שבוע של הגל השני.
ניתן להאזין לאלבום בכל הפלטפורמות, שימו אוזן!